גרעין התשובה הטובה לשאלה מטומטמת / דורון בטשי

July 20, 2015

 

 

עבריין ידוע מוטל בתא הכלא לאחר שנתפס "על חם" במעשה בריונות והונאה. הוא שחקן שח מעולה וידוע ביכולתו לגייס אסירים אחרים שיעשו בעבורו את העבודה, בכלא מכנים אותו "האיראני".

הוא נמצא בבידוד קשה זמן רב. הנהלת הכלא משתוקקת להחזירו למוטב ומדי פעם קוראים לו לשיחה. היום נכנסים לתאו שלושה אנשים, השריף, הסגן והעוזר הצעיר, יש להם מטרה אחת, למנוע ממנו את היכולת לבצע פשעים נוספים. בכניסתם לתאו המבודד הם מוצאים אותו שוכב ללא תנועה על רצפת התא הקרה, עיניו פקוחות וקמט חיוך בקצות שפתיו.

 

השריף האמריקאי מניח את נעלו המצוחצחת על גרונו של העבריין המזוקן. העבריין מבחין היטב מזווית עינו באקדח ענק הבולט מחגורת השריף. הוא יודע שאין לו סיכוי לברוח. 

הגרון כואב, החיוך נמחק. עכשיו הוא גם מתחיל להזיע.

 

הסגן האירופאי מעודן יותר וניכר שאינו חש בנוח בתא המלוכלך והחשוך. הוא נזכר שלעבריין היה ארנק תפוח משטרות טרם כניסתו לכלא. לרגע קט ראשו עסוק בחישובים לעתיד וליבו מתמלא רגש, הוא חס עליו ומרים את קנקן המים. 

מבטו של השריף גורם לו להימלך בדעתו והקנקן יורד מטה. אין מים.

 

השלישי הוא ישראלי צעיר, שכנו של האיראני ושנוא נפשו. הצעיר סופג איומים מפורשים לחייו ויש לו איתו חשבון ארוך, אך למרות כעסו הוא נזכר בסיכום שהיה לו עם השריף והוא יוצא במהירות מהתא, הוא יודע שנוכחותו יכולה להפריע. הוא מותיר סדק קטן בין הדלת למשקוף ותוחב דרכו את קנהו הארוך של הרובה החדיש והאימתני שבידיו, עד שכל הנוכחים מבחינים בו.

הוא מכוון אותו למפשעתו של העבריין. קשה לו להקשיב, אבל הוא יכול לצעוק.

 

מה אתה רוצה? מרעים השריף בקולו

אני מבקש שתשחרר אותי מיד, תיתן לי גישה לברז, לא תוכל לבדוק מה אני עושה בעסק שלי, ואם תרצה בכל זאת לבדוק, רק תזהיר אותי מספר ימים מראש...

זהו?... ותפסיק להיות עבריין? עוצם את עיניו האמריקאי כמריח הזדמנות שלא תחזור

האיראני מחייך ומוסיף...ואל תמנע ממני לקנות נשק ותבטיח לי שבעתיד אוכל להשתמש בו גם בלי רשותך מבטו של האיראני שובה לב וחיוכו מתרחב וחושף שיניים צחורות.

 

מפתח הדלת נשמעת דריכת רובהו של הצעיר הישראלי ובו זמנית נשמעת קריאה

אל תאמין לו...אל תסכים...זו טעות היסטורית

 

השריף מתמלא כעס, הוא הזהיר מראש את הצעיר לבל יתערב והחוצפן שוב מערער את סמכותו. הוא לוקח נשימה ארוכה ולפתע הוא מתעשת ומחייך. רגלו האחת על צווארו של העבריין, ידו הימנית מוכנה לשליפה וידו השמאלית מוציאה באיטיות את המצת ומדליקה אש בסיגר התחוב בפיו. ניכר שתובנה גדולה התגלתה לו ברגע זה ושאלתו מהדהדת כלפי הצעיר: ומה אתה מציע?

 

הישראלי הצעיר מתבונן כלא מאמין, הוא אינו מבין את השאלה, מה צריך להציע לעבריין שנמצא במצב הגרוע ביותר? הוא מבודד בכלא, אין לו מים זורמים ורובה מכוון לגופו. מה עושים? פשוט יוצאים מהחדר עד שיסכים לתנאים שיוצבו לו, זה רק שאלה של זמן עד שישבר, הוא במצוקה ורק לו יש מה להפסיד. השאלה נחשבה לכל כך טיפשית בעיניו עד שהצליחה בפשטותה לבלבל אותו ובמקום לומר בחוכמה את מה שהוא חשב, הוא מילמל ואמר "אסור להסכים, אסור להסכים, זו טעות היסטורית, זו טעות היסטורית"

 

"הישראלי רוצה להשאיר את המצב הקיים" כעס העוזר האירופאי "אני אקח אותו לפגישה ואגיד לו ישירות מה אני חושב. לדעתי יש לנו עסקה מעולה. הצלחנו להביא את העבריין למצב שהוא מוכן שנוציא אותו מכאן, והוא מסכים לארח אותנו בתנאי שנודיע לו מראש, מאוד הגיוני."

 

"מסכים, נסגור עסקה" החליט השריף "זה שהעבריין מדבר איתנו זה כבר סימן מעודד והוא כבר הרבה יותר ידידותי, שמת לב שהוא גם מחייך? ענק." השריף מרוצה, טופח לעצמו על השכם וחושב "כמה טוב להיות קל במשא ומתן, כך פועל שריף מתוחכם בעידן החדש"

 

סוף סוף הצליח השריף להוכיח שהוא באמת שוחר שלום. הוא גם לא הרגיש נקיפות מצפון כלפי הישראלי. עובדה, הוא רצה להיעזר בו והוא שאל אותו שאלה פשוטה: "ומה אתה מציע?" ולישראלי החכם והמעצבן הזה, לא הייתה תשובה, הוא רק אמר מה לא, הוא לא אמר מה כן. עכשיו השריף רגוע והוא יכול לפרוש בשלווה ולגור בשכונה שלו, רחוק מהעבריין. הוא גר בשכונה אחרת, כמו העוזר האירופאי, רק בצד השני.

פתאום פני השריף התקדרו, לרגע עלתה בו המחשבה על הישראלי המוטרד שנשאר לגור בשכנות לעבריין. אבל מיד הוא התנחם ואמר לעצמו, לא נורא, אני גם אשתמש בשיטה של האיראני, אני אחייך אליו,  ואם המצב יהיה מורכב, הישראלי ידע להסתדר, הוא יהודי. 

כשמדובר בשאלה חכמה, ליהודים יש יותר מתשובה אחת. כשהשאלה פשוטה, הם מסתבכים. 

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

אז מה התובנה?

 

 הפתעה - אין שאלה מטומטמת. מאחר והצד שמנהל משא ומתן מעוניין בפתרון מיידי ובכל מחיר, הוא עלול ללקות בעיוורון ואינו מעריך את מה שיש לו ביד.

 

כשמפרידים את השאלה מהסיטואציה, היא לגיטימית לחלוטין. אך כשהשאלה נשאלת בסיטואציה מסוימת, השאלה עלולה להחשב לטיפשית עד מטומטמת.

 

 אז מה עושים?

 

לא כועסים על השאלה, ולא יוצאים בהצהרות כלליות ולא אומרים מה לא. 

 

פשוט מאוד, אומרים מה כן. 

 

לעיתים, גם תיאור מפורט של המצב הקיים, נחשב לתשובה טובה. מציגים את הנתונים הקיימים בחוכמה ומציגים אותה שוב ושוב כפיתרון ראוי. אם לא פועלים כך, ונותנים הצהרות בומבסטיות והצעות כלליות, תשובות אלו יצטרפו בכבוד רב לפנתיאון הטעויות ההיסטוריות.

 

 

אני בטוח שיהיה לכם הרבה מה לומר. אתם מוזמנים להגיב.                                          

                                                                                                                דורון בטשי

 

Please reload

הודעות נבחרות

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

ידיעות אחרונות
Please reload

ארכיון
Please reload

Search By Tags

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

© 2013  מרכז שביט הדרכה

  • Wix Facebook page